עכשיו אני מוכנה לדבר...

לבלוג הזה קדמה פתיחה אחרת לגמרי.

קלילה יותר, עם קצת נגיעות הומוריסטיות, נייטרלית יותר.

לא רציתי להפחיד... לא רציתי שיחשבו שמה שאני רוצה לספר הוא כל מי שאני.

חשבתי להראות צדדים 'רגילים' שלי קודם. לרכך קצת.

פרסמתי את הפוסט הראשוני ההוא ולא הזמנתי אף אחד לקרוא. 
משהו לא הרגיש לי לגמרי נכון.

בסופו של דבר הבנתי שאני צריכה ישר לצלול.

כשיוצאים לצלול, לא עושים קודם סיבוב שנורקל. עולים על ציוד ונכנסים למים.

בהתחלה יש שוק של קור, ותחושה מוזרה לנשום דרך הווסת, אבל ברור שצוללים.

אז החלטתי שזה מה שאני עושה עכשיו, ואני מקבלת את זה שלא לכל אחד יתאים לקרוא.

הבלוג הזה נולד מתוך שהחלטתי להתמודד באופן ישיר, בפעם הראשונה בחיי, עם הצל החשוך ביותר שמלווה אותי מאז ילדותי, שגם כך היו בה לא מעט צללים...

הניסיונות שלי לעקוף את העניין מלמטה, מלמעלה ומסביב לא צלחו לאורך זמן.

הנפש כנראה חכמה יותר, ובסופו של דבר החיים הוכיחו לי שאהיה חייבת להתמודד עם הדבר עצמו, כואב ככל שיהיה, להסתכל לו בעיניים, לחוש אותו, ולהשתנות. לעשות הטמרה.

אני מאריכה קצת בהקדמות, כי בכל זאת מלחיץ אותי לכתוב את המשפט, שאין ממנו חזרה.
מעכשיו, מי שיקרא את זה ידע, ואין החזרות. אבל החלטתי שהגיע הזמן, אז אני אכתוב וזהו.

בין הגילאים 4-12 חוויתי מספר מקרים של תקיפה מינית, וכל מה שקרה לי בחיים מאז המקרה הראשון ואילך, היה מושפע מזה.

אם אתם מופתעים, זה הזמן לעצור לרגע ולקחת נשימה...

אני יודעת שאני לא היחידה שמדברת על זה עכשיו, ואני שמחה לראות שעוד אנשים מתחילים לראות שהם לא אשמים במה שקרה, ושהבושה הגדולה שהם חשו, היא קבלה של נורמה חברתית שגויה.

ההורים שלי מעולם לא ידעו, ממספר סיבות שאתייחס אליהן אולי בפוסטים הבאים.

הרבה זמן הייתי לבד עם זה, והפכתי להיות ילדה לא נחמדה וגם מוזנחת במראה וביחס שלי לגופי. הרגשתי דוחה, התנהגתי כך, והפכתי להיות דחויה. לא היה אדם אחד בסביבה הקרובה שהעלה על דעתו, כי ההתנהגות הזו נובעת מקושי. זכיתי להרבה ביקורת.

מאוחר יותר בחיים לא הצלחתי לסיים כמעט שום דבר שהתחלתי. מערכות היחסים שלי היו בעייתיות, ובכל מה שניסיתי לעשות חוויתי כישלון, על אף שנולדתי עם מתנות רבות.

מתוך הנסיונות שלי לשכוח מזה, לרצות שזה יעלם מעצמו, לא ייחסתי את כל אלה לזוועות החוזרות ונשנות שחוויתי.

האשמתי את עצמי. נאמתי לעצמי שיש לי אופי מחורבן, שאני לא מוצלחת.

התכונות החזקות שלי עזרו לי לצוף מעל המים, ובתחומים מסוימים, לפרקי זמן מסוימים, חוויתי גם הצלחות, ואפילו רמה מסוימת של שמחה.

אני מלאת הכרת תודה כל כך, שפגשתי את הבעל הנהדר שלי, ושיחד הבאנו לעולם ילדה מקסימה.
לאחרונה מתאפשר לי גם לחזור לאהבתי הראשונה, ואני זוכה שוב לעבוד עם הקול שלי. זו הרפתקאה נפלאה וחסד גדול.

אני אסיים בכך את הפוסט הראשון הזה.
פגיעה מינית מתפרשת לרוחב ולעומק, נוגעת בהיבטים רבים של החיים, בצורות מגוונות.
בהמשך אפרט דברים שנגעתי בהם כאן במילה או משפט, וכמובן אגע גם בהרבה דברים נוספים.

אני יודעת שזה לא נושא כייפי כמו בישול או אופנה, אבל זה המסע שלי בחיים האלה,

ואם הכתיבה שלי תוכל לעזור לנשים נוספות, ואולי לגברים שנפגעו ועדיין לא יכולים לפתוח את הנושא הזה, עם עצמם ועם אחרים, זה שווה את החשיפה הזאת.

אם זה יעזור במשהו למניעה של מקרים נוספים, אז בכלל...

אפשר להגיב, לשתף, לשאול שאלות. אני מבטיחה להתייחס.